שמיטה ברמת הנדיב

שמיטה ברמת הנדיב

גמא שפר

בגני רמת הנדיב נשתלים בכל שנה כחמישים אלף פרחים עונתיים ואלפי שיחים ועצים. הגנים ופארק הטבע לזכר הברון רוטשילד ואשתו עדה משתרעים על פני חמשת אלפים דונם, ובהם מבקרים שש מאות אלף מטיילים מידי שנה. הגנים והפארק יחד, יוצרים נוף המשלב בין גן אירופי אסתטי ופורח כל השנה, לצד חורש ים תיכוני טבעי ואופייני לאזור.

זו הסיבה שעבור רמת הנדיב, שנת השמיטה הקרבה דורשת שינוי דרמטי בהתנהלות היומיומית, המצריך תכנון ארוך טווח וחשיבה מחוץ לקופסא. אלו מצטרפים לנכונות לאמץ ולהכיל על רמת הנדיב את השמיטה. זאת, במסגרת הדגשת החיבור שבין לוח השנה העברי לבין ערכים סביבתיים, הקוראים למעשה לקידום אורח חיים מקיים, מטרה מרכזית בחזון רמת הנדיב. 

ההחלטה להקפיד על השמיטה ברמת הנדיב אינה בהכרח טבעית או אוטומטית. שנת השמיטה הקודמת, לפני שבע שנים, הייתה הראשונה שבה הקפידה רמת הנדיב על הלכות אלו, לאחר למעלה משישים שנות פעילות. בהקשר זה ראוי לציין את עמדתו של הברון רוטשילד בשנת השמיטה הראשונה בארץ ביישוב המתחדש (תרמ”ט, 1889), אשר הייתה עלולה להעמיד את ענפי החקלאות הרכים בפני חידלון ולהעמיד חורבן כלכלי על ההתיישבות הצעירה. כאדם שומר מצוות חיפש הברון פתרון הלכתי לסוגיה ופנה לרבנים בארץ ובעולם. הדעות היו חלוקות: הפולמוס על אופן שמירת השמיטה עורר הד בארץ ובגולה, שיקף את ריבוי הדעות בתהליך עיצוב הזהות של חברה המתהווה בארץ, בנייתה וקביעת דמותה. פתרון “היתר המכירה”, שבו עוברת הבעלות על הקרקע לגורם נוכרי למשך שנה, התקבל על דעתו. הברון צידד בהמשך עבודת האדמה לחקלאי ארץ ישראל משום שביקש לשמר את החקלאות בשנותיה הראשונות.

לצד שינוי ההתנהלות הגננית ברמת הנדיב בשנת השמיטה, אנו רואים במועד זה מרחב להזדמנויות חינוכיות: הזדמנות לעסוק במרכיבי הזהות הישראלית והיהודית, הזדמנות להשמת דגש על הקשר בין אדם לאדמה, הזדמנות לעצירה והתבוננות, לתכנון מחדש ולמנוחה. לקראת שנת השמיטה סימנה רמת הנדיב שלושה עקרונות מנחים, כחלק מחוויית המבקר בשנה זו:

שנה של התבוננות, מחשבה והתחדשות. כשהשגרה הרגילה נעצרת או משתנה, ובשנה החולפת חווינו בכל העולם מצב כזה, זוהי הזדמנות להתבוננות ובחינה מחודשת. להתבונן במה שסביבנו כעת ולחשוב מה ואיך היינו רוצים שיהיה כאן בעתיד. לבחון האם אנו מתייחסים למה שקיים כמובן מאליו? האם אנו מודעים לתהליכים של שינוי בסביבה, בחברה? אולי אפילו נוכל לחשוב מה בהתנהלות הרגילה שלנו, כיחידים וכחברה, נרצה לשנות מעתה ואילך. מהתבוננות זו תוכל לנבוע התחדשות אישית, ארגונית או קהילתית. רענון השגרה והשגרתי מאפשר מרחב ליצירתיות והזדמנות לחדשנות.
שנה של הוקרה לטבע שסביבנו. השנה החולפת לימדה אותנו שמאת המטרים שסביבנו יכולים להיות עולם ומלואו. גילינו מחדש את פרחי הבר שליד הבית, את הטבע שקרוב אלינו, את חילופי הימים והעונות. חווינו כמה הם נחוצים לנו, עצם השהיה בחוץ הפכה לכמיהה והקרבה לטבע הפכה לכדור ההרגעה האפקטיבי ביותר. למדנו להוקיר את הטבע שסביבנו, והדבר הנכון הוא ללמוד גם לשמור עליו.
שנה של יותר בפחות. השנה הפסקנו לטוס, נסענו פחות, הבנו את החשיבות של ספקים ויזמים מקומיים והחשיבות שלנו הקהילה המקומית עבורם. בלי להתכוון – הקטנו את טביעת הרגל האקולוגית שלנו ושיפרנו את מצבו הסביבתי של כדור הארץ. מצד שני – ימים ארוכים של שהייה בבית הביאו לעליה בצריכה הביתית והקניות באינטרנט הכפילו ושילשו את עצמן.  
שנת השמיטה קוראת לנו ל’הורדת הילוך’ ושימוש נכון בזמן שלנו ושימוש מדוד ואחראי במשאבי הטבע – כדי שלא נכלה את מה שלא יכול להתחדש, כדי שנצמצם השפעה מזיקה של העולם, כל אחד היכן שהוא יכול. זמן לגילוי של אחריות סביבתית והתמודדות עם אתגר כלל עולמי – הגיע זמן לשמיטה של תרבות הצריכה. 

בשנת השמיטה הקרובה מאות אלפי המבקרים ברמת הנדיב יזכו לראות את המקום באופן קצת אחר, ולא רק בגלל המגבלות הגנניות שהשמיטה מביאה עמה. בעוד שבמקומות אחרים מקובל לעיתים לדבר ולספר, ברמת הנדיב ניתן גם להראות ולהדגים כיצד נראית שמיטה בפועל. בכניסה לגנים תוצב תערוכת “כלים במנוחה”. תערוכה זו תמחיש את הבדלי ההתנהלות ברמת הנדיב בין שנה רגילה לשנת שמיטה, לצד היתרונות המיוחדים שזו מביאה עמה. 

בנוסף, בתוך הגנים יוכלו המבקרים לעבור בנתיב השמיטה, מסלול תחנות ייחודי, המזמין את המבקר לחוות את הביקור בגן דרך שבעה ערכים המתקשרים לשנת שמיטה: הרפיה, תכנון מחדש, התחייבות לשינוי, הקשבה, משאלה, התחדשות ושיתוף. כל ערך יוצג באמצעות פעילות חווייתית בתחנות שונות ברחבי הגנים. 
הרלוונטיות של שנת השמיטה וערכיה – בעולם הרואה את הטבע והאדמה כמשאב זמין לצרכי האדם – רק הולכת וגדלה. בואו לא נפספס את ההזדמנות לפעילות חינוכית וערכית שהשמיטה מביאה לפתחנו אחת לשבע שנים!   

גמא שפר הוא מנהל תחום חינוך ברמת הנדיב