שמיטה ואיכות סביבה
את הרעיון של שמירת טבע ניתן למצוא במצוות השמיטה שבתורה: ויקרא כה, א-ה’:
“וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה’: שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה’ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ: “
הגמרא במסכת סנהדרין דף ל”ט ע”א שואלת:
“מאי טעמא דשביעית?
אמר הקב”ה לישראל: זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא..”
ממצוות השמיטה אנו למדים למי הארץ שייכת. וזה מסר גדול, אנו נוטים לעיתים לחשוב , שהארץ, היא שלנו ואנו רשאים לעשות בה ככל העולה על רוחינו. וכך כל שבע שנים אנחנו מקבלים תזכורת- למי באמת שייך העולם.
ישנה התייחסות דיאלקטית למקומו של האדם בעולם אותה ניתן לראות בהבדל בין פרק א ופרק ב בסיפור הבראיה בספר בראשית. בפרק א כח, נאמר:
וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ: האדם הוא השולט בבריאה.
ובפרק ב טו נאמר:ַיִּקַּח ה’ אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ: האדם מצווה על שמירת עולמו של הקב”ה. ישנו מדרש הדן על מקומו של האדם בעולם, האדם שנברא אחרון משני סיבות:
– האדם הוא נזר הבריאה- וחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם . האדם השולט.
– לומר לאדם אל תתגאה יותר מידי – יתוש קדמך! האדם כמרכיב נוסף בבריאה.
והמפתח לשמירת הטבע ופיתוח בר קיימא, הוא האיזון בין שני הניגודים הללו.
במדרש בקהלת רבה ז’ סא’ נאמר:
“בשעה שברא הקב”ה את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן. וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך של תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך.
ניתן להסיק כמה מסקנות חשובות מהמדרש:
א. דחיפות וחשיבות העניין- הדבר נאמר “בשעה שברא ה’ את האדם הראשון”.
ב. כל הבריאה נבראה בשביל האדם- בשבילך בראתי.
ג. למרות האמור במשפט הקודם העולם נשאר עולמו של ה’- “עולמי”.
ד. האדם מצווה לשמור על עולמו של הקב”ה ולא לפגוע בכל אשר בו- “תן דעתך שלא תקלקל”.
ה. לאדם צריכה להיות אחריות אישית לשמירה על העולם. והוא צריך לחשוב כאילו רק הוא בעולם- “אין מי שיתקן אחריך” .
ו. “אחריך”- אסור לנו להשתמש ולהנות מהעולם תוך גרימת נזק עתידי לסביבה .
וכל זה ממדרש אחד…
בהצלחה !
________________________________________________________
פורסם ב”ירוק ברשת” עיתון רשת של מגמה ירוקה.