תיקון האדם = תיקון העולם

תיקון האדם = תיקון העולם

ראש השנה למעשה הוא היום השישי בששת ימי המעשה – יום בריאת האדם.
בתפילת החג אנו אומרים “היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם”.
היום הרת עולם- מבטא את בריאת האדם ביום השישי וסוף בריאת העולם וכן, את האחריות שיש לאדם בעולם.
במערך שיעור זה  נעסוק במשמעות בריאת האדם ביום השישי, והאחריות שיש לאדם על הבריאה.

פתיחה

נפתח במדרש המציג שני גישות הפוכות למעמדו של האדם בעולם.

אדם נברא בערב שבת, ומפני מה? … שאם תזוח דעתו [של אדם] עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית. דבר אחר: כדי שיכנס [האדם] לסעודה מיד. משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושיכללן, והתקין סעודה, ואחר כך הכניס אורחיו ..

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד א :

המורה יעמיד בכיתה ציר דמיוני- שצידו האחד הכותרת “מלך” ובצידו השני הכותרת “יתוש קדמך” .
המורה יקריא מצבים שאותם יצטרכו התלמידים למקם על הציר.

מצבים לדוגמא [ניתן להוסיף או להוריד מהמצבים. רצוי לצרף תמונה]:
-עליה בתוחלת החיים.
-טכנולוגיית מחשבים.
-התחממות כדור הארץ.
-תעשייה.
-צונאמי.
-פיתוח בתחום התרופות ורפואה.
-סופות טורנדו .
-תקשורת.
-זיהום אוויר.
– תחבורה.

סיכום המשחק:
ניתן לראות כי האדם, למרות היותו הנבחר שבברואים, לא בהכרח ימצא את עצמו “מלך” .. אם כן, היכן נמקם את האדם? מתי האדם יזכה לתואר “מלך”?

מקור להרחבה:

הרב יוסף דב הלוי סלוביצ’יק בספרו איש האמונה עמ’ 14-17 כותב כך:

..הרי שעה שבירך ה’ את האדם הראשון וכשהטיל  עליו לכבוש  את הטבע כיוון אותו אל התכונות המעשיות של השכל אשר באמצעותם יכול הוא להשתלט על הטבע…מעולם לא היה בהן כדי לאפשר לאדם לשלוט על הטבע…
רק אדם הבונה בתי חולים, המגלה שיטות ריפוי ומציל חיי בני אדם,מתברך במידת הכבוד… האדם התרבותי השיג שלטון מוגבל על הטבע ונעשה,  במובנים מסוימים, אדון לטבע… שלטונו מאפשר לו לפעול בהתאם לאחריותו.

[מומלץ לעיין בהרחבה בספר “איש האמונה” של הרב סלוביצ’יק בעמודים המצוינים לעיל, בהם דן הרב על היחס בין כבוד אחריות והוד – נושא שמתקשר לשאלתנו על מקום האחריות שיש לאדם.]

בשבילי? או בשבילי! נברא העולם?…

כי צריך כל אדם לומר :כל העולם לא נברא אלא בשבילי .

סנהדרין לז

•    מה משמעות אמירה זאת? האם כל הבריאה היא לצורך האדם?

והבחינה האמיתית היא- שכל אישי מן האדם הנמצאים, כל שכן זולתו משאר מיני בעלי החיים, הוא דבר שאין לו שיעור כלל בערך המציאות כולו הנמשך- כמו שבאר ואמר: “אדם להבל דמה וגו'”, אנוש רימה ובן אדם תולעה”…וכל מה שבא בדברי ספרי הנביאים מזה העניין הנכבד, גודל התועלת בידיעת  האדם ערכו. ולא יטעה ויחשוב שהמציאות היה בעבורו  לבד.
ובגלל הדבר הזה הדעת האמיתי אצלי, לפי האמונות התוריות והנאות לדעות העיוניות, הוא שלא יאמן בנמצאות כולם שהם מפני האדם לבד, אבל יהיו גם כן שאר הנמצאות כולם מכוונות לעצמם, לא מפני דבר אחר.

רמב”ם- מורה נבוכים,חלק ג ,פרק יב-יג

•    הרמב”ם מציע גישה בה המציאות- הטבע בעל קיום משל עצמו ללא קשר לאדם.
•    כיצד גישה זו כלפי הטבע משפיעה על יחסו ושלטונו של האדם על הטבע?

על משנה זו כותב ר’ נחמן מברסלב:

כי צריך כל אדם לומר :כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז) .
נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם. ולמלאות חסרון העולם ולהתפלל בעבורם.

•    ר’ נחמן מיישב את סתירה שעלתה בין המשנה ובין הרמב”ם- שמטיל את האחריות על קיום העולם על האדם- האדם הרגיש לסובב אותו ומייחל ופועל לתיקון העולם.

רגע לפני סיום:

המורה יכין שני פאזלים (רצוי בכמה עותקים) האחד בצורה של אדם והשני מפת כדור הארץ.
הכיתה תתחלק לפי מספר הפאזלים- ותערך תחרות- איזו קבוצה מסיימת ראשונה להרכיב את הפאזל-
הסיפור הבא הוא הסיפור של הפאזל, המלמד אותנו- שהדרך לתיקון העולם עוברת דרך תיקון האדם.
שנה טובה!

מדען אחד, חי כל הזמן מודאג מבעיות העולם, והיה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון.  
הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקות שלו.

יום אחד, בנו בן ה – 7 פלש למקום ההתבודדות שלו, נחוש לעזור לו בעבודתו. המדען, עצבני בגלל ההפרעה, רצה שהילד ילך למקום אחר. כשראה שזה בלתי אפשרי להוציא אותו משם, חיפש משהו שיוכל לספק לילד תעסוקה ויסיח את דעתו.

הוא הוציא מאיזו חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות, נתן לילד יחד עם גליל נייר דבק  ואמר לו: “אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך את העולם – לתקן. הנה העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקן.  תעשה את זה לבד לבד”.                    

הוא חשב שלילד ייקח ימים עד שיצליח להרכיב את המפה, אבל כמה שעות לאחר מכן, כבר שמע את קולו של בנו קורא לו ברוגע: “אבא, סיימתי, הצלחתי להרכיב הכל”.

בהתחלה, האב לא האמין: זה לא ייתכן, שבגיל שבע יוכל הילד להרכיב מחדש מפה שמימיו לא ראה !!! אבל הוא הניח את רשימותיו וניגש לבנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת…

להפתעתו, המפה הייתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן.איך זה ייתכן? איך הוא עשה את זה?
“אתה לא ידעת איך נראה העולם”, אמר המדען לבנו, “איך הצלחת?”
“אבא”, אמר לו הילד, ” אמנם  לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, ראיתי שבצדו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי את העולם לתקן, ניסיתי, אבל לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, הפכתי את כל החתיכות, והתחלתי לתקן את האדם, שאני יודע איך הוא אמור להיות.כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו, וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם”.