טו בשבט בסביבה

טו בשבט בסביבה

כתבה: מיכל ברגמן

קהל יעד: בני נוער, תנועות נוער
משך הזמן: כשעתיים
עזרים: פתקאות ממוחזרות, כלי כתיבה, כרטיסיות בצורת חצאי עצים ועליהם רעיונות הקשורים ליחס לטבע,

רציונאל

טו בשבט הינו חג פופולארי  הקשור ליציאה אל הטבע, נטיעות וקשר לאדמה ולארץ ישראל.  בשנים האחרונות נוסף לחג גם מימד סביבתי של שמירה על הטבע והסביבה.
בתכנית לטו בשבט בחרנו להתמקד בצורך החיוני לשמור על העולם ובמניעים לכך (תועלת, מוסר), יחד עם התמודדות עם הבעייתיות שנובעת לעיתים משמירה על הטבע והסביבה; הצורך בפיתוח ובקידמה  עלול ליצור בעיות כאשר שמירה על הסביבה עלולה לעצור תהליכים חיוניים לרווחת האדם.
האם יש צורך לאזן בין שני הצרכים הללו? כיצד ניתן לאזן ביניהם?
מה תפקידו של האדם בבניית העולם שסביבו – האם השמירה על הסביבה תוך התחשבות בצרכים נוספים היא חלק מהשקפת עולם כוללת?
האדם בא לעולם עם מטען של יצרים ודחפים יחד עם סקרנות לטעום, להתנסות ולגלות.
כל אלה מביאים אותו ללמוד ולהכיר את העולם שסביבו וגם לקדם ולשנות את הקיים. מטען זה טומן בחובו הבטחה לשיפור ולשיכלול עולמנו, אך קיימת בו גם סכנה להרס ולחורבן: ביקוע האטום, הוא דוגמא לגילוי המביא עזרה לאדם בד בבד עם סכנות גדולות והרסניות.
כיוונים שונים אלה הביאו לגישות שונות כלפי הטבע וכלפי הקידמה, במיוחד בתקופה המודרנית בה השינויים הטכנולוגים הינם דראסטיים; היו שראו בטבע ובעבר אידיאל של תום ופשטות והיו שראו בטכנולוגיה ובקידמה עולם אידיאלי שבו לא קיים רעב והחידושים משרתים את האדם ומקדמים אותו בכל תחומי החיים.
התיעוש, הקידמה הטכנולוגית והפגיעה בסביבה מעלים שאלות שונות:  
האם שינויים אלה הינם מחויבי המציאות?
האם ניתן לאזן בין צרכיו הרבים של האדם לבין הצורך לשמור על הסביבה?
ביחידה זו ננסה להתמודד עם עולמנו המשתנה ועם השלכות שינויים אלה על חיינו,
תוך היכרות עם מקורות יהודים העוסקים במורכבות זו.

מטרות הפעילות:

א.    היכרות עם הקונפליקט בין פיתוח וקידמה לבין שמירת הסביבה.
ב.    בירור ערכי ורעיוני של הערכים המניעים אותנו לפעולת השמירה ו/או הפיתוח.
ג.    ניסיון למתן מענה לקונפליקט שכזה תוך התחשבות בצרכים השונים.

'רדו בארץ וכבשוה'

חלק א'  – פתיחה

בפתיחה ינסו המשתתפים לברר בעזרת המנחה את משמעותו היחודית של טו בשבט ואת הצורך של כל תרבות לקבוע לעצמה ימי ציון מיוחדים לנושאים שונים, החשובים בכל ימות השנה, אך בתאריך מסוים מעמיקים בהם ומקדישים להם יתר תשומת-לב.

•    המנחה יבקש מהמשתתפים לציין תאריך מסוים בעל משמעות מיוחדת במשפחה שלהם, בחברה או בכיתה (כמו- יום הולדת, טורניר ספורט וכד').
•    המנחה יבקש ממספר מצומצם של משתתפים לתאר תאריך, ולהסביר את חשיבותו בעיניהם. יש להתמקד בזיכרון שקשור לתאריך:
•     מה אתם זוכרים בתאריך זה?
•     האם זיכרון זה מלווה אתכם גם בתקופות אחרות?
•     מה המשמעות של הקדשת תאריך מסוים לאירוע/ זכרון/ נושא כלשהו?
•    המנחה יבקש מהמשתתפים לחשוב על נושא לו אנחנו מקדישים את טו בשבט.
כל משתתף רושם את הנושא על פתק. יתכנו כמובן כמה נושאים – רצוי שכל משתתף יכתוב נושא אחד, הקרוב ללבו.

•    המשתתפים ישמרו את הפתק ברשותם; ניתן לחזור אל הפתקים בתום הפעילות.
(אם הזמן מאפשר זאת, ניתן לבקש ממס' משתתפים להקריא את מה שכתב).

מהלך היחידה
חלוקת זמנים:
פ ת י ח ה  +  שלב  א'  +  שלב  ב'       –  45 דקות (שעור ראשון)
שלב ג' +  שלב ד'  + שלב ה' + סכום  –  45 דקות (שעור שני)

חלק ב' –

בשלב זה יקבל כל משתתף  כרטיס ועליו היגד או פיסקה. בכל כרטיס שכזה מובע רעיון המציג פן אחד של היחס בין האדם לטבע. על כל משתתף למצוא את משתתף נוסף,שיש בידיו כרטיס המביע רעיון דומה. (כל כרטיס הינו גזע או צמרת של עץ וכל צמד יוצר עץ שלם).
לאחר מכן כל זוג צריך למצוא זוג נוסף, המייצגים רעיון הפוך:
לדוגמא – שמירת הטבע כפי שהוא – גיוס הטבע לצרכי האדם.
ברוב הכרטיסים מופיע מאמר המצדד בשמירה על הטבע, כך שיווצרו מעט קבוצות של 4 משתתפים.

שלב ב'

בשלב זה, על המנחה לבקש מהמשתתפים לשקף את מה שקרה:
•     מדוע נוצרו מעט קבוצות בנות 4 משתתפים?
•    אלו כרטיסים היו רבים יותר – אלו המצדדים בשמירה על הטבע או אלו הרואים חשיבות בקידום צרכים אחרים של האדם?
•    האם המקורות  הרבים המצדדים בשמירה על הטבע אכן משקפים את המצב  במציאות?
•     באלו תחומים בחיינו יש צורך לשמור ביתר תשומת-לב על הטבע?
•     האם זה אפשרי?

שלב ג' – "בונים עיר"

על-מנת להמחיש את הבעייתיות שבשמירה על הטבע יחד עם פיתוח ומתן מענה לצרכים מגוונים של האדם, ינסו המשתתפים להתמודד עם פיתוחה של עיר קיימת.
לצורך הבנת הבעייתיות יספר המנחה את סיפורה של התחנה המרכזית החדשה בת"א, המספקת שרותים חשובים לקהל גדול מאוד, אך פוגעת באיכות חייהם של אלה הגרים בסביבתה; התושבים טוענים כי ניתן היה למקם את התחנה באיזור תעשיה או בשולי העיר ובכך להקטין גם את זיהום האוויר באיזור מגורים.

המנחה יחלק את המשתתפים לתתי קבוצות, כשבכל קבוצה חמישה משתתפים.
בכל קבוצה על הצוות לבנות עיר ובה כמה מבנים ואתרים, כאשר לכל אחד מהמשתתפים אינטרס שונה.

המנחה יתאר את העיר ואת צרכיה:
מדובר בעיר קטנה בת 4500 תושבים, המרוחקת ממרכז הארץ. העיר נוסדה לפני כ20- שנה ויש בה אוכלוסיה מבוגרת יחסית (גילאי 55-70), משכילה ומבוססת, שרובה יושב בשכונה יפה וירוקה בשם "השקד פורח" בקצה העיר.
תושבי שכונה זו שעדיין לא יצאו לגימלאות, עובדים ברובם מחוץ לעיר. הם גרים בעיר שנים רבות ובחרו לגור בה בשל הנוף ואיכות החיים.  
רוב האוכלוסיה צעירה יותר (גילאי 35-55). רבים מהמשתייכים לקבוצה זו הינם מובטלים, חלק מהאנשים עובדים בעיר במפעל הקיים בה ומשתכרים מעט.
מרבית הצעירים, שגדלו בעיר, אינם שבים אליה בשל בעיות תעסוקה.
כך נוצר חשש, שהעיר תהפוך לעיר מזדקנת, ללא עתיד.

בקרב תושבי האיזור התארגנה קבוצה גדולה של זוגות צעירים המעוניינים להקים את ביתם בעיר הקטנה: הם התרשמו מאיכות החיים והקימו עמותה בשם "ירוק בעיניים" להקמת שכונה חדשה, של בתים פרטיים עם גינות ושרותים חברתיים שונים (גני ילדים, קופ"ח, גנים ציבוריים וכד'). קבוצה זו אינה נרתעת מבעיית האבטלה בישוב: משפחות אלה עובדות מחוץ לישוב ואינן נרתעות מנסיעות ארוכות לערים הסמוכות. הן סבורות שבואן ישפר את איכות החיים בעיר ויתרום  גם לתושבים הותיקים.

ראש העיר, המנסה לפתור את בעיות התושבים, מעודד את הקבוצה החדשה לבוא ולגור במקום. הוא גם מנסה להביא יזמים ומשקיעים לעיר, על-מנת לפתור את בעיות האבטלה. הוא מצליח לגרום לתעשיין מצליח להסכים להקים בעיר מפעל תעשייתי,  בשם "אופק", שיעסיק בעתיד כ550- איש. מפעל זה מתחייב לשלם משכורות מכובדות לעובדים וכן לתמוך במערכת החינוך המקומית.
"אופק" יגרום ללא ספק לנזק לאיכות הסביבה במקום: רעש, ריחות רעים וסכנה לפגיעה במערכת הנשימה. (זאת למרות כל אמצעי ההגנה שנוקט המפעל).

תושבי עמותת "ירוק בעיניים" הודיעו לראש העיר כי הקמת המפעל תביא לביטול תכניתם להתיישב במקום. גם תושבי שכונת "השקד פורח" מתנגדים נמרצות להקמת המפעל.

כל תת-קבוצה אמורה לנסות ולמצוא פתרונות שיאפשרו את פיתוח העיר וירצו את התושבים, כאשר כל משתתף מייצג אינטרס אחר בעיר.

הנציגים בקבוצה:
1.     נציג תושבי שכונת "השקד פורח".
גיל: 55. מקצוע: מהנדס.  מצב משפחתי: נשוי+ 3 (שני הילדים הבוגרים כבר עזבו את הבית).
 גר בישוב מאז היווסדו, לפני 20 שנה. עובד מחוץ לעיר. מתנדב במשמר האזרחי.
 
2.     נציגת עמותת "ירוק בעיניים".
גיל: 38.  מקצוע: אשת שיווק בחברת מזון גדולה.  מצב משפחתי: נשואה+ 2 (ילדים בגיל הגן).
מעוניינת לגור בשכונה החדשה. עובדת מחוץ לישוב. מוכנה להתנדב בגני הילדים ולסייע לגננות.
 
3.     נציג תושבי השכונות העירוניות.
גיל: 42. מקצוע: טכנאי, אך מובטל קרוב לשנתיים. מצב משפחתי: נשוי+ 5 (ילדים בגילאי ביה"ס היסודי והתיכון).
גר בישוב כ- 12 שנה. אשתו עובדת במפעל המקומי בחצי מישרה ומשתכרת מעט מאוד.

4.    נציג העיריה.
גיל: 50. מקצוע: יזם פיתוח בקהילה. מצב משפחתי: גרוש + 4  (ילדים בגיל התיכון וילדים בוגרים).
גר בישוב מאז היווסדו, לפני 20 שנה. במסגרת תפקידו מנסה להציע לראש העיר יוזמות שיאפשרו לפתור את בעית האבטלה ואת הבעיות החברתיות.
 
5.     נציג מפעל "אופק"
גיל: 27. מקצוע: כלכלן. מצב משפחתי: רווק.
אינו גר בישוב, אך אחראי לקשרים בין המפעל לקהילה ועל התמיכה הכספית של "אופק" במערכת החינוך ובארועי תרבות בעיר.  

לרשות הועדה עומדת מפת העיר.
על הועדה לזכור:
א.    השטח הפתוח המתואר במפה הוא השטח היחיד העומד לרשות העיר לפיתוח נוסף.
ב.     המפעל "אופק" כבר התחייב לנסות ולמנוע את זיהום האויר ואת הרעש בכל דרך אפשרית.

שלב ד'

בשלב זה יציגו נציגי כל קבוצה את הדילמות
שאלות לדיון:
•    מה היה הקושי הגדול ביותר שלכם בעבודת הצוות, ומדוע?
•    עם מי הזדהתם ביותר ולמה?
•    האם ניתן לדעתכם לגשר על הצרכים השונים וליישב ביניהם? כיצד?
•    האם קיים גבול מוגדר להתערבות האדם בעולם?

 שלב ה' – לימוד

חטאי סדום

“אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע (= שנתן) להם הקדוש ברוך הוא.
מה נאמר בארצם? (= מה נאמר על ארצם) – “ארץ ממנה יצא לחם… מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו…” (איוב, כ”ח, ה-ז).
שאין לך כל שביל ושביל בסדום שלא היו בו שיבעה אילנות זה למעלה מזה (= מדורגים על ההרים משני צדי השביל) – גפן ותאנה ורימון, אגוז ושקד, תפוח ואפרסק, והיה כל השביל מסוכך (= מוצל בצילם של האילנות).
אמרו אנשי סדום:  
מאחר שאנו שרויים בשלוה ובטובה, מזון יוצא מארצנו, כסף וזהב יוצא מארצנו, אבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו – למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלא לחסרנו (= לקחת מטוב הארץ ולגרום לנו להפסד)? בואו ונשכח תורת רגל מארצנו (= שלא יהיה זכר לרגל זר בארצנו).
אמר להם המקום(= אלוקים):         
בטובה שהיטבתי לכם (= אתכם) אתם מבקשים לשכח את הרגל מביניכם (= לשכוח את הזרים), אני אשכח אתכם מהעולם”.

סנהדרין קח

שאלות לדיון:
•    מה היה חטאם של אנשי סדום?
•     כיצד מציג המדרש את הקשר בין אנשי סדום לטבע שבארצם?
•     מדוע המדרש משתמש בביטוי "תורת רגל"?
•     מה מנסה המדרש ללמד אותנו על הקשר בין האדם לטבע?

סיכום – "תיקון עולם"

על-פי המסורת היהודית  האדם נברא אחרון, כאשר הוא שונה משאר הברואים – הוא נועד למשול בבריאה, לשכלל אותה אך גם לשמור עליה.
בניגוד לתרבויות אחרות, התרבות היהודית אינה רואה בטבע כפי שהוא אידאל:
יש מקום לפתח את הטבע ולרתום אותו לצרכי האדם. יחד עם זאת, יש צורך לשמור על האיזון בין הקידמה לבין השמירה על הטבע:
"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו לפני כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשיי, כמה משובחים הם! וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך, שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך".
כפי שמראה המדרש על אנשי סדום, השמירה על העולם אינה רק  שמירה על הטבע ועל הסביבה: יתכן עולם שבו הטבע משגשג ומסייע לאדם והאדם גם שומר על הטבע, אך אין זה עולם ראוי בשל היחסים בין בני האדם – תיקון העולם ושכלולו הוא גם שכלול האדם ויחסו לסובבים אותו.

קטע לסיכום –

כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך עשיה (= תיקון, עיבוד) – כגון: החרדל צריך למיתוק, התורמוסים צריכים למיתוק, החיטין צריכין להיטחן.
אפילו אדם צריך תיקון

מדרש בראשית רבא, י"א, ז'

ציוד:
פתקים
עטים
מפות של עיר+ אתרים שיש לשבץ על מפה
נייר דבק
כרטיסיות ובהן נתונים של תמיכות תקציביות של משרדי הממשלה
דף מקורות – "חטאי סדום"
"      "         – "הכל צריך תיקון"
הגדים בנושא שמירת הטבע/ קידמה / טכנולוגיה: גזעי עצים + צמרות עצים

נספח א' –

הקטעים הכתובים של שלב א' (= גישות שונות של האדם לטבע)

אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
את יפי העולם ולהלל את היופי
המופלא הזה שאין בו כל דופי ולהלל
את מי שעשה אותו יפה להלל
ומלא, כל-כך מלא, יופי.

ואינני רוצה לעולם להיות עיוור ליופי
העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
על דברים אחרים אבל לא אומר די
לראות את היופי הזה שבו אני חי.

נתן זך

על מגדל בבל:
שבע מעלות (= מדרגות) היו לו למגדל ממזרחו ושבע (מדרגות) ממערבו.
מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן.
אם נפל אדם ומת לא היו שמים ליבם אליו,
ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: "אוי לנו!"…

פרקי דרבי אליעזר כ"ד

… שהרי בכל דור ודור יגלו לנו עשבים ומיני פירות שלא נגלו לקדמוננו
(= לדורות הקודמים), ויש בהם תועלות גדולות… ואי אפשר לכל עשב
ולכל פרי, ולכל מין מבעלי החיים – מהפילים ועד התולעים –
שלא יהיה בהם תועלת לאדם.

הרמב"ם

בשעה שכורתין אילן שעושה פירות,
קולו הולך מסוף העולם ועד סופו
ואין קולו נשמע.

פרקי דרבי אליעזר ל"ד

כמה יגיעות יגע (=עמל וטרח) אדם הראשון עד שמצא פת לאכול –
חרש, וזרע, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד ולש ואפה
ואחר-כך אכל!
ואני משכים (= כאשר אני קם בבוקר), ואני מוצא את כל אלו
(= כל תהליכי הכנת הלחם) מתוקנים (= מוכנים ועשויים) לפני.

מסכת ברכות נ"ח, ע"א

שאלה לרב מהרשד"ם:
בעיר אשר רבים מתושביה עוסקים בצביעת צמר,
מחזיק ראובן את חביות הצבע שלו ליד הקיר של שמעון.
שמעון טוען שהריח מפריע לו ומבקש מראובן לסלק את החביות.
מה לעשות?

תשובת הרב מהרשד"ם:
… ריח הצבע אינו מפריע באופן קבוע,
 וחוץ מזה תושבי עיר זו מורגלים בריח הרע ואין איש יכול למחות.
בנוסף, סילוק החביות יפגע בפרנסה של תושבי העיר.

שו"ת המרשד"ם, חלק חו"מ, סימן תס"ב

אין קוצצין אילנות מאכל שמחוץ לעיר
ואין מונעים מהם מים כדי שייבשו,
שנאמר: "לא תשחית את עצה" וכל הקוצץ – לוקה (=נענש)
אבל קוצצים אותו אם היה מזיק לאילנות אחרים,
או מפני שמזיק בשדה אחרים,
או מפני שדמיו (= השווי הכספי שלו) יקרים.

רמב"ם, הלכות מלכים, ו', ח'

אופיה המיוחד והחינני של המושבה הולך ואובד.
אנשים אוהבים את עירם לא רק משום שהם גרים בה…
כי אם מתוך שהם יודעים אותה ורואים אותה
איך היא הייתה בראשיתה…
אני פונה לילדי העיר רחובות:
יש לעשות משהו – יש לשפץ כמה בתים, או חלק של רחוב…
למען יישמר בהם זכר מחינה הראשון של המושבה רחובות.

נחום גוטמן, החופש הגדול או תעלומת הארגזים

משתלם לחיות באנגליה, במיוחד אם אתה דולפין, לוויתן,
יער טרופי או אשפה ממוחזרת.
תוכל למצוא בקלות אזרחים שיגנו בחירוף נפש על
זכויותיך הבלתי ניתנות לוויכוח.
בריטניה כמרקחה, הכלכלה מתמוטטת, האבטלה משתלטת,
הממשלה משתקת את מכרות הפחם.
אבל הירוקים עסוקים בעניינים בוערים אחרים,
כמו שלמשל מה שהם מכנים "רצח עם" של תרנגולי הודו…
אלפי כורים ובני משפחותיהם עלולים למצוא עצמם
עם מקררים ריקים בכריסמס הזה,
אבל אם כבר אין מה לאכול, יגידו הירוקים,
עדיף שזה יהיה תרנגול הודו."

צי'קניס ליב, לונדון

…בכל קרן רחוב שנייה (בדנמרק) מוצבים המיכלים העגולים הגדולים,
המיועדים להשלכת בקבוקים וצנצנות זכוכית למחזור,
מיכלים להשלכת עיתונים, ואפילו בשוק אורזים את הירקות והפירות
בשקיות נייר חומות ולא בשקיות ניילון…

נייר כסף דני על עצי גשם

כשאני מעירה למישהו שמעיף בקבוק קולה לכביש,
או שופך אשפה לרשות הרבים, הוא עונה לי בדרך-כלל –
משוגעת, מה אכפת לך, זה שטח ציבורי.
מה שמעיף הבקבוקים קורא "שטח ציבורי", הוא הסביבה…
כשאני מעירה לרשויות ויוצאת נגד עקירת חורשת זיתים עתיקה…
או נגד הריסת אתרים ארכאולוגיים בולדוזרים,
נגד פגיעה במצוקי כורכר, או שפיכת הררי פסולת לים,
תגובתם של הרשויות זהה לזו של מעיף הבקבוקים ההוא.

זיוה יריב, ידיעות אחרונות, 10.6.93

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא ברא דבר אחד לבטלה.

מסכת שבת ע"ז ע"ב

אפילו דברים שאתה רואה יתרים (= מיותרים) בעולם,
כגון זבובין ופרעושין ויתושין,
אף הן בכלל ברייתו של עולם הם.

בב"ר י'

ואף על-פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה ,
אבל מגדלין בהמה גסה (= בארץ ישראל)
לפי שאין גוזרין  גזרה על הצבור
אלא אם-כן רוב הציבור יכולין לעמוד בה.
בהמה דקה – אפשר להביא מחוץ לארץ.
בהמה גסה – אי אפשר להביא מחוצה לארץ.

משנה

בבנייני המשק, שביקרו בהם, כמו גם בבתי החרושת, בכבישים ובשדות,
היה הכל ערוך ומסודר לפי התורות החדישות ביותר של החקלאות המודרנית.
ניקיון קפדני שרר בכל, והכול נעשה בשלווה ובשקט.
מכונת הגלגלים הענקית של אותו משק מופתי
לא הקימה רעש יותר מן הרגיל ומן הנחוץ.

בנימין זאב הרצל, אלטנוילנד – תיאור של מדינת היהודים כפי שהרצל ראה בחזונו

הזרים הבחינו וראו לתמהונם, שהקטר אין לו ארובה של עשן,
ולאחר שעברו על-פני הפסים נודע להם שרכבת זו,
כמרבית הרכבות בארץ ישראל, מפליגה בכוח החשמל.
בזה היה אחד היתרונות הגדולים
בשעת יסוד תרבות חדשה המקומות האלה.
דווקא משום שהכל היה נתון כאן עד סוף המאה התשע-עשרה
לעזובה גמורה של שממת בראשית,
אפשר היה להשתמש מלכתחילה
בכל המושגים הטכניים החדישים והגדולים…
נסיונותיהם של כל עמי התרבות עמדו לרשותם של היהודים,
שזרמו הנה מכל קצווי תבל.

בנימין זאב הרצל, אלטנוילד, תיאור של מדינת היהודים כפי שהרצל ראה אותה בחזונו

כי תצור על עיר ימים רבים, להילחם עליה לתפשה –
לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן, כי ממנו תאכל
ואותו לא תכרות,
כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור.

דברים כ', י"ט

"כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל"
אמר רבי יהודה: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל –
אף-על-פי שתמצאו אותה מלאה בכל טוב,
לא תאמרו: נשב ולא נטע.
אלא הוו זהירים בנטיעות,
כפי שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים,
אף אתם היו נוטעים לבניכם.

ויקרא י"ט, כג'