שלום! וברוכים הבאים למאגר המידע של טבע עברי בנושאי יהדות וסביבה: המאגר מכיל מגוון רעיונות מקורות וחומרי תוכן המתאימים למגוון רחב של פעילות. מוזמנים לחפש תוכן על פי סוג הפעילות, נושא הפעילות ודרך החיפוש.
על פי דברי אנשי אמת שחקרו במעשה ה' אשר עשה בהרכבת הבעלי חיים, שכל חי אוכל ושותה,שהיה ה' יכול לעשות שיתקיימו בעלי חיים בלא מאכל, והנה לפניך מין בריה ששואפת רוח והיה לה למזון, ואם ככה היה ה' עושה, היו ישראל נפנים לעסק התורה ולמצות, גם היו נמנעים מכמה מעשים בלתי הגונים אשר יסובבו מצורכי
הענין הוא כך כי העיקר האכילה הוא להעלות הרוחניות שבאותו דבר מאכל למקום שרשו למקום עליון, והרוחניות קדושה שבכל דבר הוא חיות של אותו דבר ובלתי זאת לא היה קיום לאותו דבר… ובאוכלו אחר כך האוכל הלז הוא מעלה כל החיות הקדושה שיש באותו מאכל למקום שרשו ובזה עושה נחת רוח להבורא יתברך שמו. …
השימוש בדברים שהם קנינו הטבעיים של בעה"ח, אפילו בשעה שאין האדם נוטל על ידם את חייו מן העולם, כחלב הבהמה הנחלבת וצמרה של הנגזזת, הנה נזרע אור זרוע בתורה האלהית שתצא צמחה בתור ההערה השכלית היותר עדינה, שגם באלה יש צורך לרשמי הדרכה ורגשי מוסר יקרים לאות, שכ"כ יהיו רמים וקדושים עדינים ושלמים החיים עד
וראוי היה זה שיהי' בכ"ה בכסליו, שאז האור יוצא. כי בכ"ה באלול נברא האור בעולם, כי העולם נבראה באחד בתשרי (ראש השנה י, ב) ובו נברא האדם שנברא בששי ימי בראשית, והאור שנברא ביום ראשון היה זה בכ"ה באלול שנברא האור. ויש לאור ד' גבולים, הגבול האחד, שהאור הוא בתכלית התגברות שלו והחושך בתכלית המיעוט
ד. בשר תאוה בבא היתר התורה לאכילת בשר, אחרי קדושת המצות במתן תורה, האריכה בהצעת הדברים: (דברים יב,כ) "ואמרת אוכלה בשר, כי תאוה נפשך לאכול בשר, בכל אות נפשך תאכל בשר". יש כאן גערת-חכם נסתרת והערה גבולית. כלומר, כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בע"ח, כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם, שע"כ לא
טו. מצוות כיסוי הדם והשחיטה כיסוי דם החיה והעוף היא כמו מחאה אלהית, לעומת ההיתר התלוי ביסודו במצב הנפש המקולקלת של האדם "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כ"א) ונפשו זאת אומרת אוכלה בשר כי תאוה לאכל בשר (דברים יב, כא), וגם אוכלת בשר בכל אוות נפשה, באין שום רעיון של התנגדות פנימית,
וכאשר הביא הכרח טוב המזון להריגת בעלי חיים כונה התורה לקלה שבמיתות ואסרה שיענה אותם בשחיטה רעה ולא בנחירה ולא יחתך מהם אבר כמו שבארנו, וכן אסר לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, להשמר ולהרחיק לשחוט משניהם הבן לעיני האם, כי צער בעלי חיים בזה גדול מאד, אין הפרש בין צער האדם עליו וצער שאר
ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל. על דרך הפשט הוזהר אדם בכאן בשתי מצוות, מצות עשה ומצות לא תעשה: מצות עשה מכל הגן אכל תאכל מצות לא תעשה ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו: ומביא במשך חכמה על בראשית פרק ב פסוק טז: מכל עץ הגן אכול תאכל –
שמעתי מהבעש"ט שביאר פירוש הכתוב מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ, ואמר על אותן האנשים הנוסעים לארץ מרחקים בסחורות וכדומה, המרחיקים נדוד, לא מחשבותיו יתברך שמו מחשבותם, כי הם חושבים בנפשם שכל עצמם עם דרך נסיעתם לארץ מרחקים הוא בעבור הרבות זהב וכסף חילוף סחורתם, ולזה המה מקצים רגליהם, ובאמת הוא יתברך שמו לא כן
אך הבשר לא הורשו בו עד בני נח כדעת רבותינו. והוא פשוטו של מקרא: והיה זה, מפני שבעלי נפש התנועה יש להם קצת מעלה בנפשם, נדמו בה לבעלי הנפש המשכלת, ויש להם בחירה בטובתם ומזוניהם, ויברחו מן הצער והמיתה. והכתוב אומר 'מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ'
אמר הקב"ה למשה: הנה ענין הבשר אינו מזון הכרחי והוא שאלת זוללות ומלוי מעַים ותאוה גוברת. גם שהבשר מוליד באדם דם זדוני ואכזרי. ומפני זה תמצא שהחיות והעופות הטורפות אוכלות הבשר הם אכזריות ורעות. אבל הצאן והבקר תרנגולים תורים ובני יונה שמתפרנסים מעשב השדה אין בהם אכזריות ולא רשע, ולכן יעד הנביא שבזמן הגאולה העתידה
"כי תאוה נפשך לאכול בשר", שלא נהרגם ללא צורך, רק לאכול, אחרי שטבע האדם כן חייב שיתאוה לבשר, כי עיקר הכונה היה שלא נאכל בשר, כי יספיקו לנו הצמחים. ולכן בבראשית לא הותר לנו רק (אלא) עשב השדה, ואחר המבול נתפשט אכילת בעלי חיים שהוא כאלו נאכל אבינו, כי הוא סוגנו הקרוב. ולכן צותנו התורה
פסוק כ"ט: הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע… רש"י: לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ – השוה להם בהמות וחיות למאכל ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחד כלם. וכשבאו בני נח, התיר להם בשר, שנאמר כל רמש אשר הוא חי וגו' כירק עשב שהתרתי לאדם
מסופר על הבעל שם-טוב הקדוש, כשהיה צדיק נסתר, התפרנס משחיטה. לאחר שעזב את הכפר, הגיע שוחט חדש. יום אחד הביא המשרת הגוי של אחד היהודים תרנגולת. בעוד השוחט משחיז את סכינו, החל הגוי לצחוק: "אתה מרטיב את הסכין במים?!" קרא. "וכי מה אעשה?" שאל השוחט. השיב הגוי: "ישראליק (הבעש"ט) היה בוכה בשעה שהשחיז את הסכין
תני ר' שמעון בן יוחי: משל לבני אדם שהיו נתונין בספינה ונטל אחד מהן מקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו חביריו: למה את עושה כן? אמר להן מה איכפת לכם? לא תחתי אני קודח?! אמרו לו: מפני שאתה מיציף עלינו את הספינה.
וכל עשב השדה טרם יצמח: עדיין לא צמח, ובשלישי שכתוב ותוצא הארץ, על פתח הקרקע עמדו עד יום ששי. כי לא המטיר: ומה טעם לא המטיר? לפי שאדם אין לעבוד את האדמה ואין מכיר בטובתם של גשמים. וכשבא אדם וידע שהם צורך לעולם, התפלל עליהם וירדו, וצמחו האילנות והדשאים.
'ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע'. מיכן אתה למד שלא הותר לאדם לאכול בשר? לפי שלא ברא הקב"ה בריותיו על מנת שימותו, שאם לא חטא אדם לא היו הבריות מתים, ואם תאמר אחרי שחטא אדם למה לא הותר לו לאכול בשר, אם כן מצינו חוטא נשכר.
ראשית יש לדעת שיש ציווי לאכול! ויש לדעת מה מותר לאכול ומה אסור לאכול… וַיִּקַּח יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:(טז) וַיְצַו יְדֹוָד אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: פרק ג: (א)וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת
עם ההתחדשות האנושית לאחר המבול, קיים בירור מחודש על האכילה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ:(ב) וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם בְּיֶדְכֶם נִתָּנוּ:(ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם
בימי אברהם אבינו: וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה:(י) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ: בימי יצחק אבינו: בראשית פרק כו (א) וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה:(ב) וַיֵּרָא אֵלָיו יְדֹוָד וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר
א) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם יְדֹוָד לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם יְדֹוָד לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר: (ב) שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנא.
טו רק בכל-אוות נפשך תזבח ואכלת בשר, כברכת יהוה אלוהיך אשר נתן-לך–בכל-שעריך; הטמא והטהור יאכלנו, כצבי וכאייל. טז רק הדם, לא תאכלו: על-הארץ תשפכנו, כמים… כג רק חזק, לבלתי אכול הדם, כי הדם, הוא הנפש; ולא-תאכל הנפש, עם-הבשר. כד לא, תאכלנו: על-הארץ תשפכנו, כמים. כה לא, תאכלנו–למען ייטב לך ולבניך אחריך, כי-תעשה הישר בעיני יהוה.
בסוד השמיטה הרב ד"ר יוחאי רודיק שנת השמיטה ה'תשפ"ב מהווה הזדמנות לכל אחד ואחת מאיתנו להפנים ולקיים רעיונות מגוונים העומדים בתשתית שנה זו: היבטים דתיים, חברתיים, סביבתיים, מתוך חיבור עמוק לעולם הטבע, אישיים ובעיקר חינוך למידות טובות של נתינה ודאגה לזולת. הימנעות החקלאי מעיבוד אדמתו מאפשרת לו להתפנות להעצמת עולמו הרוחני ועיסוק בתורת ישראל ומורשת
לא נשכח וכן נסלח: על סליחה כשמיטת חובות על בועת החובות ההיסטוריים בכלכלת האשמה הישראלית ועל האפשרות להתמודד איתה באמצעות שמיטה שחר פישר "לא נשכח ולא נסלח", הססמא הישראלית שהולכת ומוצמדת לעוד ועוד מקרים בעברנו שלנו, היא היפוכה של "לא תקם ולא תטור", המצווה המקשרת בויקרא י"ט בין "לא תשנא את אחיך בלבבך" לבין
שמיטה ברמת הנדיב גמא שפר בגני רמת הנדיב נשתלים בכל שנה כחמישים אלף פרחים עונתיים ואלפי שיחים ועצים. הגנים ופארק הטבע לזכר הברון רוטשילד ואשתו עדה משתרעים על פני חמשת אלפים דונם, ובהם מבקרים שש מאות אלף מטיילים מידי שנה. הגנים והפארק יחד, יוצרים נוף המשלב בין גן אירופי אסתטי ופורח כל השנה, לצד חורש
'שעת שמיטה' – שעות של חסד חגית ברטוב ראשית, אנחנו מודים לרב רימון על הרעיון הנפלא ועל השותפות. השמיטה היא אחד הרעיונות הרדיקליים ביותר מבחינה חברתית וכלכלית שנתנה לנו התורה, אחת לשבע שנים – לשמוט את מה שמבטיח לנו פרנסה ויציבות כלכלית – האדמה, השדות. ולאפשר לכל מי שרוצה – לבוא וליטול את כל
Reading material on Birkat Ha'Ilanot for home learning during the Corona virus lockdown
The month of Nisan begins today, in the midst of the welcoming blossom of springtime in Israeli. This month also comes in the midst of the "Corona virus crisis," as we are asked to shut ourselves in our homes instead of going outside and enjoying all that beauty of nature.
מאמר של עינט קרמר לכבוד ראש חודש ניסן על ברכת האילנות, לזמן הסגר מהקורונה
היחס בעולם היהודי הדתי לתנועה הירוקה נע בין שתי גישות הפוכות: גישה הסוברת שמדובר בהתנגשות חזיתית מול גישה הטוענת להלימה מלאה בין יהדות וקיימות. אך בתווך אפשר להציע גישה שלישית: חרף העובדה שהלימה בין מקורות היהדות לסוגיות הסביבה היא מלאכותית ומאולצת, יש לה חשיבות בהצעת קריאות כיוון רעיוניות ועקרוניות. מסד לחשיבה סביבתית־יהודית חדשה
מאמר של הרב יובל שרלו על נושא שריפות היערות המכוונות באמזונס ועל חשיבות הכנסת השיח הסביבתי לעולם הדתי
שתי ערכות לימוד בנושא יהדות וסביבה. האחת ערכה לימודית לגילאי בית הספר היסודי, והשנייה טיש סביבתי לקהילה.
סיפור חסידי ידוע מתאר זוג קבצנים, יהודי וגוי, המזמינים עצמם אל שולחן הסדר, על מנת ליהנות משפע המאכלים. הגוי יושב ליד השולחן, ומגלה לצערו, כי במקום להגיש את האוכל פוצחים בני הבית בקריאת מסכת ארוכה כאורך הגלות, עליה הם גם דנים בהתלהבות רבה. לבסוף, כשהוא כבר כמעט מתעלף מרעב, מוגשת מנה לשולחן, מנה שהוא מסתער
הכותבת מספרת כיצד בפעם הבאה כשנרוץ לרופא שלנו אולי כדאי לעצור רגע בגינה /שדה בור ליד הבית קודם. שם נושאים הצמחים הקרובים למקום מגורינו את כוחות הריפוי החזקים ביותר עבורינו
פעילות משפחות או לקבוצה מיועדת לקבלת שבת
לאווירה של התחלת השבת
מרפים אט אט מכל האחיזות שאחזנו במהלך השבוע
הצעה לפעילות המיועדת לערב שבת
המציעה מסנה של מרצה אורח וטיש קהילתי של משפחות חגיגי ומסורתי
מושג הכשרות מסוגל להרחיב את מוטת כנפיו למערכת מקיפה יותר הבודקת ותובעת ממקבלי התעודה שמירה קפדנית על אורחות חיים יהודיים.
האם ראוי לאדם המודרני לאכול בשר? ובאיזו מידה?
צמחונות ויהדות לא הולכות יחד, תשאלו (כמעט) כל אדם דתי. לשיחה על צמחונות עם אנשים דתיים יש תבנית קבועה קודם כל מצטטים את המדרשים המראים שאדם הראשון בגן עדן היה צמחוני וכדומה ואז באופן כמעט אוטומטי עולה השאלה ומה עם עונג שבת? הרי יש מצווה לאכול בשר בשבת. במילים אחרות, תורה וצמחונות אכן יכולים ללכת
ששה קטעים מאד שונים זה מזה, המאירים שאלות של יחסי אדם-טבע עולם-אלוהים.
התפילה היהודית לגשם מבקשת שהגשמים שירדו יהיו לברכה ולא לקללה. הגשם יכול להיות ברכה, אך גם יכול להוביל להרס ואסון. נבחן את הקשר המורכב של בני האדם עם הגשם, ונראה כיצד יכולים מקורות יהודיים לסייע לנו להתחבר אל הגשם והסביבה.
חלק א- הקדמה בלימוד המשותף נעסוק ברעיון יהודי עתיק יומין, שהוא גם הבסיס לתפיסת העולם של הקיימות – פעילות בהווה מתוך דאגה לדורות הבאים. עוד לפני קריאת המקורות בואו נכיר זה את זה בדרך קצת אחרת – כל אחד יגיד את שמו ומשהו שיש לו "בשפע" – זמן, ידע בתחום מסוים, חברים או כל רעיון
תנועה יהודית חדשה-ישנה מעבר לים לפני כחודשיים זכיתי להשתתף באירוע המכונן של רשת JOFEE (Jewish outdoor, food & (environmental education , שהתקיים במרכז כנסים בטבע, בלב ארצות הברית. במשך שלושה ימים למדנו טקסטים על הדברים שקורים לנו בדרך כעם, למן הקריאה הידועה "לך לך" ועד ימינו, הכרנו וחקרנו מיזמים כדוגמת גינות קהילתיות של בתי כנסת
נכון, סוללים כבישים, חניון, 'שלמת בטון ומלט' עלתה לנו לראש.. ועברה את הגבול, גבול הטעם הטוב, גבול הבר. חיות נלכדות בצד אחד של הכביש, אנחנו נלכדים בצד אחד של הכביש, ואיך נצא אל הטבע כשהישוב כל כך מוגדר ומגודר? אבל לפחות גם לומדים לקחים. ובכבישי הארץ חדשים-כישנים התווסף לנו גם אלמנט תכנוני חדשני: גשרים אקולוגים!
איזו ערכים חברתיים ניתן ללמוד מהשמיטה? מהי ה"קרקע" שלנו כיום והאם אנו יכולים לשמוט אותה?
בשנה האחרונה, אנו עדים להתעוררות אדירה של עניין ברעיון השמיטה, והפוטנציאל הגלום בו לעשייה חברתית וסביבתית. הרעיון של שנת שמיטה כל שבע שנים בעצם אומר שמפסיקים את המירוץ, את אורח החיים המבוסס על צבירת הון ורכוש. אנו מחזקים את הקהילה ואתההון החברתי על מנת לחיות ולשגשג ביחד בשנה הזאת, שנה שאסור לגדל בה אוכל למטרות
את מצות השמיטה שנזכה לקיים בשנה הבאה עלינו לטובה הגדיר האברבנאל בפרשתנו כמצוה יסודית שיש בה את עיקרי יסודות האמונה. חינוכו של האדם לאמונה וביטחון וקבלת עול מלכות שמים מעלים את האדם לדרגת אהבה ודבקות בקדוש ברוך הוא, שהרי זו שבת לה'. אך גוונים נוספים יש במצוה זו, הפסקת העסקים הגשמיים והגברת הרוחניים גורמים לידי
צדקה וגמילות חסדים בזמן גזרות הרומאים שאסרו על לימוד התורה, לא הסכים רבי חנינא ללמד בסתר, אלא לימד תורה בגלוי ונתפס. ובכ"ז בסיוון הוצא להורג בשריפה על ידי הקיסר לופינוס כאחד מעשרה הרוגי מלכות (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י"ח, א'; טור, אורח חיים סימן תקפ).הגמרא מתארת כי גופו נעטף בזמורות עץ והוא
בעשרים השנים האחרונות קמו א/נשים, בעיקר בארה"ב, שמבקשים להגדיר את הכשרות בצורה התואמת יותר את ערכי הקיימות
א' אלול מצויין במשנה כראש השנה למעשר בהמה. בשנת תשע"ב החלה יוזמה לציין את א' אלול כראש השנה לבעלי החיים.
לאכול או לא לאכול- זאת השאלה! דף מקורות על משמעות האכילה, החל מגן עדן ועד ימינו.
בטו בשבט התקיים המפגש האחרון בסדרת 'מזון למחשבה' בנושא מזון וסביבה.
קראו עוד על הקשר בין מזון וסביבה
המרכזיות של האוכל בחיים הדתיים שלנו אינה מקרית. האוכל מעצב אותנו, בונה את גופנו, משפיע על בריאותנו – ובמידה רבה גם משפיע עלינו נפשית ורוחנית. הרגלי האכילה שלנו הם ביטוי למידותינו.
הציווי על "בל תשחית" – לא להרוס או לבזבז – נחשב זה זמן רב כגורם מרכזי באתיקה הסביבתית היהודית. אכן הרב נורמן לם מבין זאת כ"נורמה התנ"כית המתייחסת בצורה הישירה ביותר לאקולוגיה"
בכל בית ספר/גן יש הפסקת 10. לרוב ההפסקות הן זמן בו כל אחד אוכל לבד . ניתן לנצל את ההפסקות ללימוד על המזון שלנו, לאכול יחד וליצור חוויה אחרת של אוכל.
7 רעיונות לדוגמא:
פסק הלכה מאת הרב יצחק יוסף בנוגע לאיסור צער בעלי חיים ובעריכת ניסויים בבעלי חיים
אנו חיים בעידן בו הטכנולוגיה שולטת. החיפוש אחר קהילה- היא ברובה וירטואלית.
דרך הכנסת אורחים, ניתן לבנות מחדש את הקהילה.
ולנו אוכלים, בכל יום. אמנם יש אירועים מיוחדים שיש בהם ארוחות מיוחדות, אך בעיקרון, אכילה היא צורך בסיסי, ולכן היא לא נחשבת לפעולה בעלת משמעות.
במשפחות רבות נעלם כמעט לחלוטין מנהג הארוחה המשפחתית המשותפת לכל בני הבית. פרופ' עמוס רולידר מסביר מדוע זה קרה, מבהיר את חשיבות העניין, וגם מלמד אותנו איך מחזירים ארוחה ליושנה
כחלק מהשאיפות שלנו לשנה החדשה, יש משמעות להשתדלויות שאנו עושים בראש השנה- שימשיכו לשנה כולה.
בתורה יש קשר ברור וחד משמעי בין מצבו הרוחני של העם לבין המערכת האקולוגית. המדד למצב הרוחני שלנו הוא הקשר עם הבורא כפי שהוא בא לידי ביטוי באהבתנו אליו ובקיום מצוותיו. בתורה, הקריטריון למצב המערכת האקולוגית הוא פעמים רבות מצב הגשמים.
אין לו זמן לשבת, לאכול כמו בן אדם
את הכל הוא שם בפיתה, טס בכביש לפני כולם .. מילות השיר של אהוד בנאי ממחישות לנו את התרבות האוכל שבה אנו חיים. במערך שיעור זה, נעסוק בכיצד אנו אוכלים, ביכולת להאט, במשמעות הברכה שלפני ואחרי המזון.
אין לו זמן לשבת, לאכול כמו בן אדם
את הכל הוא שם בפיתה, טס בכביש לפני כולם .. מילות השיר של אהוד בנאי ממחישים לנו את התרבות האוכל שבה אנו חיים. במערך שיעור זה, נעסוק בכיצד אנו אוכלים, ביכולת להאט, במשמעות הברכה שלפני ואחרי המזון.
במסורת היהודית מוטמע ערך הכרת הטוב. אחד המקומות הבולטים הוא ב'ברכות'. מדוע?
מדוע זה חשוב לפתח את חוש הרגש של הכרת הטוב? ואיך ניתן לעשות זאת בדורנו?
בחלקים הקודמים דיברנו על משולש האתיקה של המזון וכן על ההבדלים בין מזון מקומי ובין מזון תעשייתי. בחלק זה נקבל טיפים לצרכנות מקיימת – קניות ללא ארעיו"ת.
תארו לעצמיכם 2 ביצים – אחת מהלול הביתי-משק אקולוגי שתוכנן עפ שיטת תכנון 'פרמקאלצ'ר. והשנייה ביצה תעשייתית – מלול תעשייתי. הביצים דומות אך מאחורי כל אחת מהן עומדת מערכת שונה לחלוטין.
אסופת מדרשים ושירים על פרקי בראשית (סיפור הבריאה וסיפור נח) ועל מצוות הקשורות לבעלי חיים.
מה שאנו צורכים פנימה לתוך הבית שלנו , הגוף שלנו- משפיע על הבריאות שלי, וכן על זולתנו וסביבת חיינו.
דף לימוד על ברכת האילנות- השמש זורחת, השדות פורחים, הציפורים פוצחות בשיר. איזו הרגשה יש בלבכם בעת היציאה החוצה אל הטבע, בעת האביב?
המצווה המבשרת את בא האביב ברכת האילנות. זוהי ברכה ייחודית שניתן לברכה פעם אחת בשנה בעת ראיית עצי פרי מלבלבים בחודש ניסן. מה משמעות ברכה זו? מה היא מעוררת בקרב האדם הרואה את הפריחה?
מאמר של הרב בני לאו הקורא להתמודדות רצינית ועדכנית עם סוגיית תהליך גידול בעלי החיים כמרכיב בשאלת כשרות המזון.
פרשת בראשית היא גם הזדמנות להרהר על שינויים בחיים – מיכל ברגמן מציעה לנו לקשר את עולם בית הכנסת לעולם שבחוץ.
מיכל ברגמן במערך שיעור המציג את חג החנוכה כהזדמנות לבחון את ההשפעה התרבותית המשמעותית ביותר בתקופתנו – האמריקניזציה.
האם יש להשתמש באמצעים שיקהו את תחושת הכאב של בעלי החיים לפני שלוקחים את חייהם? האם יש לוותר על אכילת בשר דווקא משום שלא ניתן להימנע מ"צער בעלי חיים" בשחיטה כשרה? מאמר מאת הסופר היהודי-אמריקאי ג'ונתן ספרן פויר, שכתב את הספר "לאכול בעלי חיים".
אם רק נקשיב נוכל להבחין. הבריאה כולה אומרת שירה.
נעצור לרגע. נשתתף בשירה. נתחבר לנפלאות הטבע ולשירת
הברואים. ננשום עם טבע נשמת העולם. הרב נתן אופיר מזמין
אותנו להתבונן בבריאה במבט מדיטטיבי- אמוני
דף לימוד- עוד לפני פסח וליל הסדר חודש ניסן מביא איתו ברכה מיוחדת- ברכת האילנות. העולה ופורחת מתוך הטבע המשתנה מסביבנו
שכנתי בירכה אותי הבוקר בנפנוף יד. "אנחנו עוקבים כל יום אחרי העץ התפוחים שלכם כדי לראות מתי הוא פורח!" היא קראה מעבר לרחוב.חייכתי חיוך רחב, כשאני מבינה בדיוק למה היא מתכוונת. מדי שנה מתאספים אנשים בחצר שלנו כדי לברך ברכה שאומרים רק פעם בשנה – ברכת האילנות, ברכה שנאמרת על עצי פרי פורחים.