ארעיות וביטחון – חג הסוכות
פתיחה במליאה
המילה ‘ארעיות’ יוצרת תחושה לא נעימה… ערעור של מקומנו הבטוח.
האדם המודרני מחפש נקודות שליטה וביטחון – בית, משכורת טובה קבועה, זוגיותיציבה שליטה בטבע, במשאבים, ביכולת ליצור ולפתח.
- שוחחו ביניכם: מהן נקודות הביטחון שיש לכם בחיים? על מה לא הייתם מוכנים לוותר? מה מעניק לכם שלווה? שמחה?
היציאה אל הסוכה למשך שבוע שלם, דומה במקצת לטיול קמפינג באוהלים (ובמעין משחק מילים- בסוכה קמפינג עם א-לוהים..). זה אינו דבר שבשגרה.
- מתי לאחרונה שהיתם בקמפינג? אילו תחושות התלוו לכך?
- מה תורם שבוע אחד של ארעיות לשאר ימות השנה?
- התוצרת החקלאית נאספת לתוך הבית והאדם יוצא ממנו החוצה – מה זה בא ללמד ?
לימוד בחברותא
עיינו בפסוקים מספר ויקרא – המקור הראשון בתורה לחג הסוכות:
אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי – בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה’ שִׁבְעַת יָמִים:
יקרא, כג, מ-מג
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן.
וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן :פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל,
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.
וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה’ שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה,- חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם – בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים:
כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם,אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם.
- מהו לדעתכם מקור השמחה בחג הסוכות? (השפע הכלכלי? החיבור אל הטבע? שניהם?)
- באילו דרכים מתחבר האדם לטבע בחג הסוכות?
- חיי הנדודים במשך 40 שנה במדבר הפוכים בתכלית לחיים מיושבים בארץ ישראל. ממצב שבו האדם לא צריך לעמול על מנת לקבל את מזונו אל ‘בזעת אפך תאכל לחם’ – עבודת כפיים וחקלאות. באיזו תקופה הייתם מעדיפים לחיות?
סיכום
חג המשכורת
‘פטיש מסמר, ניקח מהר, סוכה לבנות, בנים ובנות..’ השיר הישן והמוכר המתנגן ברדיו מזכיר לכולנו להוציא מהבוידם את סוכת הנצח, ששנים רבות לא זכתה לראות פטיש ומסמר, ואת קישוטי הנצח הקנויים והמנצנצים (מחג אחר של עם אחר) או הפוסטרים המבריקים של שבעת המינים. האם בכך אנו מבטאים את רוח חג הסוכות? אחת המשמעויות העיקריות של חג הסוכות היא היותו ‘חג האסיף’ – חג חקלאי המציין את סיום אסיף היבול אל הממגורות; שמחה על סיום העונה החקלאית ואגירת התוצרת לפני בוא הגשם. אולי המקבילה בת ימינו לשמחה זו הוא מועד קבלת המשכורת” (בהנחה שמקבלים משכורת רק פעם בשנה, מה שלצערי קורה בכמה רשויות מקומיות…). אין פלא אם כך שמצוות השמחה בסוכות כל כך דומיננטית, ומי לא ישמח כשפרי עמלו מונח לפניו, כמאמר הכתוב: ‘ושמחת בחגך… כי יברכך ה’ בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח’ (דברים, פרק טז, פסוקים יד-טו). לו אנו היינו אנחנו מבקשים לחגוג את ‘חג קבלת המשכורת’, היה זה מן הסתם חג של בילוי בקניון, ובזבוז הכסף שקיבלנו. אך עם ישראל החוגג את חג האסיף לא עושה כך; דווקא בחג האסיף, חג השפע, יוצאים הכול מביתם המרווח שנבנה בעמל כפיהם, ועוברים לגור בסוכה, בדירת ארעי פתוחה לרוח, ומברכים על ארבעה מיני פרא הצומחים בארץ ישראל. המעבר לסוכה, העשויה מחומרים טבעיים, בא ללמדנו מסר חשוב: דווקא בשעה שהאדם מישראל רואה תחת ידיו את רוב יבוליו ושמח שמחה חומרית, דווקא אז הוא מצווה לחזור למצב ‘בראשיתי’ רוחני – לשבת באוויר הצח, ליהנות מריח ההדסים והלולבים, להביט בכוכבים המציצים אליו מן הסכך ולפתח את מידת הענווה מול נפלאות הבריאה. ישיבה זו בסוכה ממחישה לאדם בדרך בלתי אמצעית כי החומריות הנאגרת אינה מטרה לשמה, אלא אמצעי בלבד להעניק לו ביטחון קיומי.נראה כי בחברה של היום, מסר זה רלוונטי יותר מתמיד.
עינט קרמר, חג סוכות- חג המשכורת, טבע עברי
- לכבוד חג הסוכות ולכבוד ‘חג המשכורת’ מדי חודש מומלץ לחשוב כיצד ניתן ליישם היום את הרעיון של חג סוכות- כיצד יכולים אנחנו גם היום, לאחר עמלנו החודשי או השנתי, להרפות, לוותר על הנאות השפע שזכינו בו, ןלהתחבר אל הבראשית, אל הטבע, ויחד עם זאת לא לאבד את הביטחון אלא לחזק אותו?